בעד ונגד לשים תכלת בציצית
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב. אני חוזר בתשובה טרי וככל שאני נמצא יותר עם הציבור הדתי מתעוררות אצלי יותר ויותר שאלות. אחת השאלות שעלו לי לאחרונה היתה בעת שנכנסתי לחנות תשמישי קדושה כדי לקנות ציצית, והמוכר שאל אם ארצה לקנות ציצית עם חוטי תכלת או ציצית שכולה לבנה. כששאלתי מה החיוב על פי ההלכה, הוא אמר שיש בזה דעות, ולא ידע להסביר יותר. ולכן תמהתי, מה הכוונה יש בזה דעות, ומה עלי לעשות
תשובה:
שלום לשואל הנכבד. וידע כבודו ששאלה זו הינה שאלה טעונה ביותר, ואנסה לתמצת את הדברים ללא אריכות שאין כאן מקומה.בסוף פרשת שלח לך מצוה התורה את מצות הציצית. אחד הפרטים במצווה זו היא לצבוע את חוט הציצית בצבע תכלת ולקשור אותו עם שאר החוטים הלבנים, כלשון הפסוק: 'דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת' (במדבר טו,לח).
אותו צבע התכלת חייב להילקח מיצור מיוחד הנמצא באוקיינוס, ודמו תואם את הצבע הנ''ל, הרי הוא החילזון. בתקופה העתיקה החילזון היה ידוע ומוכר ואכן אנשים השתמשו בו כדי לצבוע בו את החוטים שלהם וגם האומות השתמשו בו לצביעת בגדי מלוכה, אבל מאז אין אנו יודעים מהו אותו החילזון, ולכן לא נעשה בו שימוש כבר מאז. והנה למעלה ממאה שנה (שנת תרמ״ז) הרבי מרדז'ין, רבי גרשון חנוך ליינר טען שמצא את יצור התכלת, הרי הוא דג הדיונון. ואכן דג זה היה בעבר נפוץ לצביעת בגדים חשובים. הרבי מרדז'ין השווה בספרו הנקרא 'שפוני טמוני חול' את דג זה עם הסימנים השונים שמסרו לנו חז"ל על תולעת התכלת והכריז שהם תואמים את אותו היצור שמצא הוא. לרוב אכזבתו גדולי דורו לא הסכימו עמו ודחו את דבריו. הרב מבריסק הסביר שכיון שדג זה היה ידוע לאורך הדורות ועדיין לא השתמשו בו כדי לצבוע את חוטי הציצית, נחשב הדבר כאילו יש לנו מסורה וקבלה שזו לא התכלת הרצויה.
הרבי מרדז'ין הוסיף לטעון שלכל הפחות הדבר יחשב כספק ואם יצבעו בזה הצבע ואין זה צבע התכלת האמיתי אין הדבר מזיק, ומצד שני זה יכול להיות שאדם ממלא בזה את חובתו המקראית. יתר על כן, הרי הכלל בענין ספקות הוא שבכל פעם שאנו עוסקים במצווה מן התורה כגון זו, נקוט בגישה המחמירה, שהרי ספק דאורייתא לחומרא. בכל זאת הגדולים לא הסכימו איתו אפילו עם טענת הספק מכיון שדין זה שהולכים לחומרא הוא רק אם אחר שנחמיר, ודאי נפשוט את הספק (ראה פמ״ג א״א סי׳ קצד סק״ג ומנחת אשר ח״ב סי׳ ב), אולם כאן גם אם אנחנו לובשים את הצבע הנ''ל הספק נשאר בעינו, שהרי אף אחר צביעת החוטים בהנ''ל אין אנו יודעים אם זהו הצבע האמיתי. לעומתם טענו שישנם מקורות רבים המוכיחים שאנו מחמירים גם כשהספק לא נפשט.
מאוחר יותר אחרים מצאו יצור אחר הנקרא חילזון המורקס. לחלזון זה למרבית הפלא תכונות התואמות בדיוק מופלא את כל הסימנים של התכלת המקורית, ולכן טענו המוצאים שזהו החילזון של תורה. הם ערמו הוכחות לזה מדברי תורה ודברי רבותינו וגם סמכו זאת ע''י ראיות מדעיות. עדיין גדולי הדור לא הסכימו איתם, ולכן עד היום רוב האנשים לובשים חוטים לבנים רגילים בלי אותו חוט הצבוע תכלת.
הדוחים את מציאת החילזון נקטו סיבות שונות. היו שפשוט אמרו שהראיות אינם נכונות ואין זה כלל החלזון המבוקש. לעומתם טענו סיבות הלכתיות לבטל צביעת החוטים בחלזון זה.
אין כאן המקום להאריך בטענות השונות בעד ונגד דבר זה, אולם ננסה ליתן מעט הסבר כדי שהקורא ירגיש קצת במה המדובר.
ראשית יש לדעת שחז''ל לימדונו שאכן צבע התכלת בא מדם החלזון: ''תכלת אין כשרה אלא מן החלזון'' (תוספתא מנחות פ''ט הט''ז).
והנה הסימנים של חלזון המורקס הם כדלהלן:
א. יש לו גוף כעין תולעת או דג ואת גוף החילזון עוטפת קונכייה, שהיא מבנה קשיח.
ב. אותה הקונכיה עשויה משכבות הנדמות לעין הרואה כגלי הים.
ג. יש לאותו החלזון בליטה כעין כיס בה נמצא אותו צבע התכלת.
ד. כיון שחלזון זה אינו מצוי ביותר לכן צבעו יקר.
הבה נראה עתה מה למדונו חכמינו על חלזון התכלת.
על מהותו אמרו: ''חלזון זה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג''. (מנחות מד,א) ויש שדימו גופו לתולעת (רש''י סנהדרין צא,א ד''ה חלזון) ואכן כך הוא גופו בעוד שעל גבי הקונכייה מראה גלים כים.
דם התכלת כנוס בבליטה ונראה כמונח בשקית ואינו מעורב בגופו, כמו שהעיר רבינו תם בתוספות (שבת עה): ''והשיב לו רבינו תם דדם החלזון הראוי לצביעה מפקד פקיד''.
אותו הצבע היה תמיד יקר ושימושו נעשה בעיקר ע''י אנשי המלוכה או בעלי עושר, כמו שמובא במקורות חכמינו וכן מקורות חיצוניים.
גם השם שקראו האומות לצבע זה תואם את מה שנמצא במקורותינו: פורפירא.
מסקנה:
כמו שכתבנו לעיל, רוב הפוסקים טענו שאין צורך להחמיר (ראה קובץ תשובות לרב אלישיב ח''א סי' ב וכן מנחת אשר ח''ב ס''ב ותשובות והנהגות ח''א סי' כו).
אולם יש שכתבו (ראה דברי הרב ישראל בלסקי בראש ספר לבוש הארון) שהרוצה ליתן חוט תכלת זה על בגדו ודאי שיש לו על מה לסמוך ולכל הפחות שאין לבזות את הנותנים חוט תכלת בבגדם.
נוסף לזאת ישנם עדויות שהרב אלישיב (ראה קובץ אור ישראל תשנ''ח סימן קלט) דן רבות בסוף ימיו בעניין החלזון הנ''ל אם יש לפרסם שזהו אמנם החלזון הראוי לתכלת (שהרי בספרו דחה רק את היצור של הרב מרודז'ין), ובסוף החליט שלא לפרסם על מנת שלא לגרום הוצאות מרובות לכלל ישראל. וכן יבדל לחיים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף בספרו הראשון לציון (ח''א סי' א') כתב באריכות לדחות את האומרים שזהו חלזון התכלת, אולם כתב בתוך דבריו שודאי מי שירצה להחמיר לצבוע חוטיו בתכלת יעשה כן אלא שיתן את הציציות בתוך בגדו כדי לא לעורר תשומת לב.
הרב מאיר מאזוז, כפי ששמענו משמו לאחרונה, אומר שבימינו יש יותר סבירות שהדיונות הוא החילזון ולכן יש לשים תכלת. וכך נראה שרבים נוהגים בימינו... ומספר החרדים לדבר השם השמים תכלת גדל.
תשובות נוספות בנושא-
היתר למניעת הריון
א) ישר כוח על ההתחזקות שלכם, אני שמח לשמוע שאתם מתקדמים ומשקיעים בזה, ה' יעזור לכם להתקדם.
ב) באופן עקרוני השאלה שלך היא שאלה הדורשת הכירות אישית, עם המצב שלכם, היכולות והכוחות, אבל אני אנשה בכל זאת.
ג) לגבי העניין:
בגדול אני חושב שאסור להביא ילדים רק "כי זה מצווה", צריך לדאוג לכל ילד, להשקיע בו ולהתאמץ ואסור שהילד יהיה מטלה נפשית (הוא לא צריך לסבול את המצוות שלנו:).
אולם, אני בהחלט חושב שלא צריך להחליט אם להביא ילדים או לא על פי הקושי או הקלות של הגידול... אנחנו לא עושים דברים בגלל שזה קל או לא, אלא בודקים אותם אוביקטיבית... אין שום דבר קל בעולם (מלבד לחטוא), ולכן המאמץ הוא חלק מהחיים ולא חלק מהשיקול אם כן או לא.
נדמה לי שמה שאתם צריכים זה לקבל החלטה רגועה, לשבת בצורה מיושבת ולחשוב, שנניח, עוד חצי שנה אתם מפסיקים את המניעה.
מה שאני מתכוון לומר הוא שצריך לקבל את ההחלטה לא תחת הקושי, אלא תוך כדי מחשבה עמוקה ורצינית, שלוקחת בחשובן את הקושי, אבל לא נרתעת ממנו.
בכל מקרה, הבאת ילדים לעולם היא מצווה כל כך חשובה (זו ממש שותפות עם בורא עולם!) שלעולם היא לא יכולה להיות קלה. למרות שמצד שני, כמובן, אנחנו לא רוצים להתמווט או להרגיש שהילד ח"ו לא רצוי.
לכן אני ממליץ לחשוב ברוגע, לקבוע תאריך יעד ולהמשיך לשמוח בילדים ובעצמכם.
הרבה שמחה ותפילה, אשמח לעזור שוב אם תרצי,
יניב
א) ישר כוח על ההתחזקות שלכם, אני שמח לשמוע שאתם מתקדמים ומשקיעים בזה, ה' יעזור לכם להתקדם.
ב) באופן עקרוני השאלה שלך היא שאלה הדורשת הכירות אישית, עם המצב שלכם, היכולות והכוחות, אבל אני אנשה בכל זאת.
ג) לגבי העניין:
בגדול אני חושב שאסור להביא ילדים רק "כי זה מצווה", צריך לדאוג לכל ילד, להשקיע בו ולהתאמץ ואסור שהילד יהיה מטלה נפשית (הוא לא צריך לסבול את המצוות שלנו:).
אולם, אני בהחלט חושב שלא צריך להחליט אם להביא ילדים או לא על פי הקושי או הקלות של הגידול... אנחנו לא עושים דברים בגלל שזה קל או לא, אלא בודקים אותם אוביקטיבית... אין שום דבר קל בעולם (מלבד לחטוא), ולכן המאמץ הוא חלק מהחיים ולא חלק מהשיקול אם כן או לא.
נדמה לי שמה שאתם צריכים זה לקבל החלטה רגועה, לשבת בצורה מיושבת ולחשוב, שנניח, עוד חצי שנה אתם מפסיקים את המניעה.
מה שאני מתכוון לומר הוא שצריך לקבל את ההחלטה לא תחת הקושי, אלא תוך כדי מחשבה עמוקה ורצינית, שלוקחת בחשובן את הקושי, אבל לא נרתעת ממנו.
בכל מקרה, הבאת ילדים לעולם היא מצווה כל כך חשובה (זו ממש שותפות עם בורא עולם!) שלעולם היא לא יכולה להיות קלה. למרות שמצד שני, כמובן, אנחנו לא רוצים להתמווט או להרגיש שהילד ח"ו לא רצוי.
לכן אני ממליץ לחשוב ברוגע, לקבוע תאריך יעד ולהמשיך לשמוח בילדים ובעצמכם.
הרבה שמחה ותפילה, אשמח לעזור שוב אם תרצי,
יניב
טבילת כלים- מה ואיך צריך לטבול
אכתוב לכם ראשי פרקים של הלכות חשובות אלו בתקווה שהדברים יהיו לתועלת.
התורה ציותה אותנו (במדבר לא, כג) לטבול כלי סעודה שנרכשו מן אומות העולם במקווה טהרה על מנת להפקיע את טומאת הגויים הנמצא על הכלי (ראה ב״י יו״ד תחילת סימן קכ).
לדעת רוב הראשונים טבילת כלי מתכות היא דאורייתא ואילו כלי זכוכית יש לטבול רק מדרבנן, ובכל אופן בין אם טובל כלי מתכות או כלי זכוכית יברך לפני הטבילה ’ברוך אתה וכו’ אשר קידשנו במצוותיו וציונו על טבילת כלים’, ואם טובל רק כלי אחד יברך ’על טבילת כלי’. כלי מתכות כוללים כלי נירוסטה ופלדה וכדומה. גם מחבת טפלון חייב טבילה בברכה כיון שעשוי ממתכת, ואף שהוא מצופה בשכבה דקה של חומר סינטטי, כיון שחומר זה דק מאוד הרי הוא בטל לעיקר הכלי (הגרי״ש אלישיב מובא בספר מטבח כהלכה עמוד 95). לעומת זאת כלי אמאייל חייב בטבילה ללא ברכה וזאת מכיון שכלי מתכת זה מצופה בחומר זכוכית ועפר (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד מ’).
ולגבי כלי אלומיניום ישנה מחלוקת בפוסקים אם נחשבת כמתכת ואם יש בה חיוב טבילה, וכמו שכתב הגר״מ פינשטיין (באגרות משה יו״ד ח״ג סימן כב) שחיוב טבילה הוא רק בששת המתכות שנקטה התורה כלשון הפסוק (במדבר לא, כב): "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת", ואין אלומיניום בכללם, ולכן מסתבר שחיובם הוא רק מדרבנן. וניתן להסביר את החילוק על פי כימיה, שתרכיב החומר המתכתי שונה במהותו מהתרכיב של האלומיניום (שלחן הלוי עמוד רמו).
לעומתם ישנם דיעות המחייבות טבילה, וכן כתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ח״ב עמוד נו), והגר״מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח״ג סימן רנט) ועוד.
והנה כיון שחומר כלי האלומיניום תלוי במחלוקת ובספק הנ״ל יש להטבילו ללא ברכה, או להטבילו עם כלי אחר החייב בברכה.
והנה זכוכית כולל כל סוגי זכוכית וכגון דוראל, קוראל, פיירקס, דורלקס וכדומה, ולכן יטבילם בברכה (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד לז). ואף אם הזכוכית צבועה לנוי ניתן לטובלם (ספר טבילת כלים עמוד קצה)
כלים העשויים מכל שאר החומרים פטורים מטבילה, וכגון כלי פלסטיק, עץ, חרסינה וכדומה.
בכלי פורצליין אף שיש מחייבים טבילה ללא ברכה, אולם רבו המתירים ללא טבילה כלל כיון שהם כלי חרס, אף שהם מצופים בשכבה המעורבת בחומרים עם זכוכית. כן כתב החיד״א (שיורי ברכה סימן קכ אות ג’), וכן הכריע הגר״ע יוסף (יבי״א ח״ד יו״ד סימן ח ובהליכ״ע ח״ז עמוד רנז).
והנה גם כלי חשמל יש לטובלם כיון שהינם כלי סעודה, ובדרך כלל אם משאירים אותם אחר טבילה כמה ימים ללא שימוש הרטיבות מתייבשת ואין הכלי מתקלקל, אכן בכלי יקר שיש הפסד גדול אם יתקלקל או שהוא כלי דיגיטלי שאז הוא כמעט בודאות מתקלקל במים, ימכרנו לגוי ואחר המכירה יבקש מהגוי שישאילנו לו, ובכך נפתרים מטבילה מכיון שרק כלים השייכים ליהודי חייבים טבילה.
אכתוב לכם ראשי פרקים של הלכות חשובות אלו בתקווה שהדברים יהיו לתועלת.
התורה ציותה אותנו (במדבר לא, כג) לטבול כלי סעודה שנרכשו מן אומות העולם במקווה טהרה על מנת להפקיע את טומאת הגויים הנמצא על הכלי (ראה ב״י יו״ד תחילת סימן קכ).
לדעת רוב הראשונים טבילת כלי מתכות היא דאורייתא ואילו כלי זכוכית יש לטבול רק מדרבנן, ובכל אופן בין אם טובל כלי מתכות או כלי זכוכית יברך לפני הטבילה ’ברוך אתה וכו’ אשר קידשנו במצוותיו וציונו על טבילת כלים’, ואם טובל רק כלי אחד יברך ’על טבילת כלי’. כלי מתכות כוללים כלי נירוסטה ופלדה וכדומה. גם מחבת טפלון חייב טבילה בברכה כיון שעשוי ממתכת, ואף שהוא מצופה בשכבה דקה של חומר סינטטי, כיון שחומר זה דק מאוד הרי הוא בטל לעיקר הכלי (הגרי״ש אלישיב מובא בספר מטבח כהלכה עמוד 95). לעומת זאת כלי אמאייל חייב בטבילה ללא ברכה וזאת מכיון שכלי מתכת זה מצופה בחומר זכוכית ועפר (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד מ’).
ולגבי כלי אלומיניום ישנה מחלוקת בפוסקים אם נחשבת כמתכת ואם יש בה חיוב טבילה, וכמו שכתב הגר״מ פינשטיין (באגרות משה יו״ד ח״ג סימן כב) שחיוב טבילה הוא רק בששת המתכות שנקטה התורה כלשון הפסוק (במדבר לא, כב): "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת", ואין אלומיניום בכללם, ולכן מסתבר שחיובם הוא רק מדרבנן. וניתן להסביר את החילוק על פי כימיה, שתרכיב החומר המתכתי שונה במהותו מהתרכיב של האלומיניום (שלחן הלוי עמוד רמו).
לעומתם ישנם דיעות המחייבות טבילה, וכן כתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ח״ב עמוד נו), והגר״מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח״ג סימן רנט) ועוד.
והנה כיון שחומר כלי האלומיניום תלוי במחלוקת ובספק הנ״ל יש להטבילו ללא ברכה, או להטבילו עם כלי אחר החייב בברכה.
והנה זכוכית כולל כל סוגי זכוכית וכגון דוראל, קוראל, פיירקס, דורלקס וכדומה, ולכן יטבילם בברכה (אהל יעקב הלכות טבילת כלים עמוד לז). ואף אם הזכוכית צבועה לנוי ניתן לטובלם (ספר טבילת כלים עמוד קצה)
כלים העשויים מכל שאר החומרים פטורים מטבילה, וכגון כלי פלסטיק, עץ, חרסינה וכדומה.
בכלי פורצליין אף שיש מחייבים טבילה ללא ברכה, אולם רבו המתירים ללא טבילה כלל כיון שהם כלי חרס, אף שהם מצופים בשכבה המעורבת בחומרים עם זכוכית. כן כתב החיד״א (שיורי ברכה סימן קכ אות ג’), וכן הכריע הגר״ע יוסף (יבי״א ח״ד יו״ד סימן ח ובהליכ״ע ח״ז עמוד רנז).
והנה גם כלי חשמל יש לטובלם כיון שהינם כלי סעודה, ובדרך כלל אם משאירים אותם אחר טבילה כמה ימים ללא שימוש הרטיבות מתייבשת ואין הכלי מתקלקל, אכן בכלי יקר שיש הפסד גדול אם יתקלקל או שהוא כלי דיגיטלי שאז הוא כמעט בודאות מתקלקל במים, ימכרנו לגוי ואחר המכירה יבקש מהגוי שישאילנו לו, ובכך נפתרים מטבילה מכיון שרק כלים השייכים ליהודי חייבים טבילה.
פרט נוסף -כיריים בבית חילוני
כן, זה בסדר, פחות בגלל הסיבות שציינת (לדוגמא- הכיריים הנקיות לא ממש עוזרות, כי אם יש איסור הוא "בלוע"), יותר בגלל העניין של האש שיש שם תמיד. ואם הן גדולות- אז ממילא לא מגיע למקום שבו נשך האוכל.
אני חושב שאת יכולה להשתמש ללא חשש.
כן, זה בסדר, פחות בגלל הסיבות שציינת (לדוגמא- הכיריים הנקיות לא ממש עוזרות, כי אם יש איסור הוא "בלוע"), יותר בגלל העניין של האש שיש שם תמיד. ואם הן גדולות- אז ממילא לא מגיע למקום שבו נשך האוכל.
אני חושב שאת יכולה להשתמש ללא חשש.
בחירה-הרב דסלר
האדם מגיע לרמה הרוחנית שלו מנקודת התחלה משלו וההתקדמות שלו נמדדת באופן אישי, על פי נקודת ההתחלה ועל פי המקום שאליו הוא הגיע. ממילא ה"דברים שאליהם הורגל" הם אישיים ואם אפשר להרגיל מישהו לחיים רוחניים יותר כנקודת התחלה זה טוב, כי הוא יתחיל גבוה ויגיע גבוה יותר...
האדם מגיע לרמה הרוחנית שלו מנקודת התחלה משלו וההתקדמות שלו נמדדת באופן אישי, על פי נקודת ההתחלה ועל פי המקום שאליו הוא הגיע. ממילא ה"דברים שאליהם הורגל" הם אישיים ואם אפשר להרגיל מישהו לחיים רוחניים יותר כנקודת התחלה זה טוב, כי הוא יתחיל גבוה ויגיע גבוה יותר...
נידה
אם מדובר על דם בוודאות, בוודאות דם, גם אם זה הפרשות, אז את אסורה ואת חייבת להתחיל את התהליך מחדש. לחכות עד שההפרשות יגמרו, לעשות הפסק טהרה ולטבול שוב.
אם מדובר על משהו שהוא לא בוודאות דם (זה עניין של צבע, כלומר- אם הצבע הוא חום וכדומה), את צריכה להראות את הצבע לרב, והוא יגיד לך אם זה דם או לא.
אם מדובר על כמות קטנה של הפרשות, את לא חייבת לעיין בזה, כלומר- את יכולת ללבוש תחתון צבעוני, ואם יש הפרשה, שאת לא מרגישה אותה (וזה חשוב- זה חייב להיות בלי הרגשה), את לא חייבת לבדוק אם זה אדום או לו.
אם הכמות ממש גדולה, או לחילופין שאת מרגישה את זה יוצא, את חייבת לבדוק.
כאן יש פירוט לגבי עצם הלכות נידה בקיצור רב.
אם מדובר על דם בוודאות, בוודאות דם, גם אם זה הפרשות, אז את אסורה ואת חייבת להתחיל את התהליך מחדש. לחכות עד שההפרשות יגמרו, לעשות הפסק טהרה ולטבול שוב.
אם מדובר על משהו שהוא לא בוודאות דם (זה עניין של צבע, כלומר- אם הצבע הוא חום וכדומה), את צריכה להראות את הצבע לרב, והוא יגיד לך אם זה דם או לא.
אם מדובר על כמות קטנה של הפרשות, את לא חייבת לעיין בזה, כלומר- את יכולת ללבוש תחתון צבעוני, ואם יש הפרשה, שאת לא מרגישה אותה (וזה חשוב- זה חייב להיות בלי הרגשה), את לא חייבת לבדוק אם זה אדום או לו.
אם הכמות ממש גדולה, או לחילופין שאת מרגישה את זה יוצא, את חייבת לבדוק.
כאן יש פירוט לגבי עצם הלכות נידה בקיצור רב.
שמירת נגיעה
ישנה מחלוקת בראשונים האם איסור נגיעה הוא מהתורה או לא, לדעת הרמב"ם משמע שזה מהתורה, ואילו לדעות אחרות לא. יש גם הבדל אם מדובר באשה נידה (שאז זה איסור "עריות" לדעת הרמב"ם) או באישה טהורה.
בכל מקרה, מלבד דעה אחת בגמרא שלא נפסק כמוה, לא מדובר ב"חומרה" אלא באיסור דרבנן לפחות, בדיוק כמו המון איסורים אחרים- כמו אכילת עוף בחלב, כמו טלטול בשבת וכמו עוד המון דברים אחרים שאנחנו שומרים ומקפידים.
גם לדעה שזה לא איסור דאורייתא, זו לא חומרה בסגנון של "בדיקת צומת הגידים", או אפילו סירכות בריאה, זה משהו שחכמים אסרו. יש דיון האם זו רק נגיעה של חיבה ומה קורה בנגיעה שאינה של חיבה, אבל נגיעה שעניינה חיבה והבעת קשר,ף בודאי שאינו חומרא.
ישנה מחלוקת בראשונים האם איסור נגיעה הוא מהתורה או לא, לדעת הרמב"ם משמע שזה מהתורה, ואילו לדעות אחרות לא. יש גם הבדל אם מדובר באשה נידה (שאז זה איסור "עריות" לדעת הרמב"ם) או באישה טהורה.
בכל מקרה, מלבד דעה אחת בגמרא שלא נפסק כמוה, לא מדובר ב"חומרה" אלא באיסור דרבנן לפחות, בדיוק כמו המון איסורים אחרים- כמו אכילת עוף בחלב, כמו טלטול בשבת וכמו עוד המון דברים אחרים שאנחנו שומרים ומקפידים.
גם לדעה שזה לא איסור דאורייתא, זו לא חומרה בסגנון של "בדיקת צומת הגידים", או אפילו סירכות בריאה, זה משהו שחכמים אסרו. יש דיון האם זו רק נגיעה של חיבה ומה קורה בנגיעה שאינה של חיבה, אבל נגיעה שעניינה חיבה והבעת קשר,ף בודאי שאינו חומרא.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
